History of Sorts

This may be my most harrowing blog post yet. It’s one I won’t be sharing on social media, as it would almost certainly be removed. While I strive to avoid graphic imagery whenever possible, there are moments when it becomes necessary to confront the stark reality of what a deeply malevolent political ideology can bring about.

To provide some solace amidst the darkness, I’ve included a poem as a counterbalance to the grim visuals.

---

Beneath the sallow sky, the earth weeps,
A barren ground where memory keeps
The whispers of those who could not flee,
Bound in a cage of humanity’s plea.

Eyes once bright, now shadowed, gone,
Echoes of laughter, faint as dawn.
A life extinguished, a name erased,
In the dust of despair, their presence traced.

Rows of silence, bodies cold,
Their stories left, unspoken, untold.
Flesh that bore the weight of hate,
Now lay still, a witness to fate.

The smoke of dreams, in gray ascends,
A pall of grief that never ends.
The chimneys sigh with the unshed tears,
Of souls denied their rightful years.

Yet in their stillness, a cry remains,
A silent shout through time’s harsh chains.
A plea: to remember, to never repeat,
The depths of darkness, deceit can meet.

So let their ghosts tread not in vain,
Through hearts that ache, through lives that pain.
For in remembrance, the world must see,
The fragile cost of our humanity.

---

Below is a translation of the poem in Hebrew, I don’t know Hebrew myself so I used AI to translate it, I hope it did it justice.

מתחת לשמיים החיוורים, האדמה בוכה,
אדמה צחיחה שבה הזיכרון שומר
את הלחישות של אלו שלא יכלו להימלט,
כלואים בכלוב של תחינת האנושות.

עיניים שזוהרו פעם, כעת מוצלות, נעלמו,
הד של צחוק, קלוש כמו שחר.
חיים שנכחדו, שם שנמחק,
באבק הייאוש, נרשמה נוכחותם.

שורות של שקט, גופות קרות,
סיפוריהם נותרו, ללא סיפור, ללא מילות.
בשר שנשא את משקל השנאה,
כעת שוכב דומם, עדות לגורל.

עשן החלומות, עולה באפור,
מעטה של צער שאינו נגמר.
הארובות נאנחות עם הדמעות שלא נשפכו,
של נשמות שנמנעו מהשנים המגיעות להן.

ובכל זאת בדומיה שלהם, קריאה נשארת,
צעקה שקטה דרך שרשראות הזמן האכזר.
תחינה: לזכור, לא לחזור,
לעומקי החושך, שהשקר יכול ליצור.

אז תנו לרוחותיהם לדרוך לא לשווא,
דרך לבבות שכואבים, דרך חיים שכואבים.
כי בזיכרון, העולם חייב לראות,
את המחיר השביר של אנושיותנו.